שיטת פאולה
http://paula.org.il

א. הצהרת כוונות

שם הסרט

שם הסרט, "ידיים על העיניים", לקוח משמו של תרגיל בשיטת "פאולה", שיטת השרירים הטבעתיים, שיטה הוליסטית בתחום הרפואה המאלתרת-נתיב והלא קונבנציונאלית.

 

תאור התרגיל: מבצע התרגיל מניח את ידיו על עיניו. 

 

לפי פאולה גרבורג, מפתחת השיטה, התרגיל "ידיים על העיניים" יכול להביא לחופשי לגוף, לנפש, ולרוח,  בתנאי שניתן לגוף 'לעשות מה שהוא רוצה', ללא התערבות ה'אני'.

 

באמצע שנות ה 70, הייתי תלמידתם של פאולה גרבורג ויולי מגנט, (יולי מגנט היא מראשוני המוסמכים בשיטה, ומוסמכת על ידי פאולה ז"ל להסמיך מורים בשיטה) במשך שנתיים. מטרת הלמוד היתה הסמכה להיות מורה\מטפלת\מרפא בשיטה. באותה תקופה לא היה חומר כתוב על השיטה, ומעל השיטה רחף ענן שהכריז בקול דממה דקה, שמי שרוצה לדעת משהו על השיטה, חייב להתנסות בה, "כי זאת שיטה שאי אפשר להסביר." ובאמת, למתבונן מהצד על אדם מתרגל, קשה לתפוס קצה חוט שיוביל אותו לאיזה הבנה מסודרת על השיטה.

עברו ימים ושנים ויצא ספרה של פאולה , "סוד השרירים בטבעתיים" ( שנת 82) וספר נוסף,  מאמרים, ואף כמה מחקרים קצרים. אבל באף אחד מאלה אין ניסיון לפענח את מהות אותו חופשי של התרגיל "ידיים על העיניים", שפאולה ראתה בו את לב השיטה, ויולי מגנט, לקחה אותו הרחק מעבר למה שלמדה והתנסתה עם פאולה.

במרכז התודעה של המתרגלים  את השיטה, מורים כתלמידים, תמיד מהדהדת שאלת השאלות:

מהו אותו חופשי? ומתי זה 'מה שהגוף רוצה' ומתי זה ה'אני.'

לפני כשנה, לאחר כארבע שנים של תרגול אינטנסיבי; עם יולי מגנט ביחידות, בקבוצה קטנה בהדרכת יולי מגנט, ובעצמי, הגעתי למסקנה שבתרגיל "ידיים על העיניים", פאולה הניחה הנחה סמויה, ששם, בחופשי, נמצא המרפא האולטימטיבי.

זאת אומרת שאין זה עוד תרגיל בין התרגילים, ואפילו לא ראשון בין שווים, אלא תרגיל המכיל בעצמו את כל השיטה על כל תרגיליה, ולמעלה מזה.

התובנה הזאת איננה מובנת מאליה, והראיה היא, שמעטים מאד מהמורים עובדים על פי תפיסה זאת, מלבד יולי מגנט.

את ההנחה הזאת הסרט בה לדרוש בשיתוף פעולה עם יולי מגנט.

בכדי להבין יותר לעומק את הנאמר לגבי התרגיל "ידיים על העיניים" באה השפה העברית ומציעה שבמילה 'חופש\חופשי', טמונה המילה ל 'חפש'.

הזכות לצאת להרפתקה ולחפש, לחפש את החופשי לגוף, לנפש ולרוח, ולזהות אותו כחופשי ולא כמשהו כפוי מבחוץ, הוא הוא, שמביא למרפא, היינו לתיקון, היינו להפיכת השבר לשלם.

ואכן, אם זה כך, השאלה המתבקשת היא:

איך מגיעים לחופשי הלוקח אותנו למפגש עם רוח האדם?

מה שאולי נראה על פני השטח כקל, (בפשט הרי כל מה שצריך זה להניח את הידיים על העיניים) הלכה למעשה איננו כך, ולו רק משום, שמהרגע שאנחנו נולדים, אנחנו מוכנסים אל תוך ים של דוקטרינות חינוכיות, של מותר ואסור, של תעשה ואל תעשה, עד שמהר מאד, (בגיל הגן? לפני גיל הגן?) רובנו ככולנו נהפכים, כמעט מבלי לשים לב, לעוד קול אנונימי ברב הדומם.

המסר של הסרט הוא שאת המקום הזה, המצב המנטלי הזה, חייבים לתקן.  

 

אינני באה להגיד שכל דוקטרינה באשר היא דוקטרינה, היא שלילית, וכל כפיה היא לא אכפתית וכוונתה שלילית, לעתים נהפוך הוא. ברור שבלי אלה לא היינו יכולים להתקיים כחברה מתוקנת, אבל ברור לי באותה מידה, שאלה חנקו לנו את הביטחון העצמי, והרחיקו אותנו מעצמנו ומגופינו, ושללו מאתנו את חווית רוח האדם והחופש, כחוויה רוחנית, נפשית, וגופנית.  

 

ב. תחקיר

 

"ידיים על העיניים" - המעורר הגדול

בשיטת פאולה המינוח תרגיל מחולק לשני מצבים.

הראשון: התלמיד*\ מטופל\חולה\ מקבל הוראה מהמורה\מטפל\מרפא ואותה הוא מבצע על פי תפיסתו ויכולתו.  

השני: ההוראה מחוללת בגוף תגובה.

לדוגמא: התרגיל - לכווץ ולשחרר את העיניים.

עם ביצוע ההוראה, או מיד לאחריה, או זמן מה לאחריה, למשל, הנשימה הופכת לעמוקה יותר ונוצרת תגובה של תנועה ברגליים.

* (מכאן ואילך אשתמש במילה "תלמיד" ו"מורה" בלבד, {ולא מטפל מטופל, מרפא וחולה,} המונחים שיולי מגנט, וגם אני, משתמשות בזמן התרגול, מתוך התפיסה שתפקידו של המורה הוא להעביר את השיטה לתלמיד, ובכך התלמיד ייהפך למורה של עצמו, ולא יזדקק למטפל ומרפא, עד כמה שהדבר נתן.)

על פי פאולה גרבורג, התרגיל 'ידיים על העיניים', אינו מסתיים בהנחת הידיים על העיניים. הנחת הידיים על העיניים היא רק נקודת מוצא, בסיס המראה, אל תגובת שרשת של אירועים, שאינם נשלטים, לא על ידי המורה, ולא על ידי התלמיד.

התגובות להנחת הידיים על העיניים, הן רבות ומגוונות לאין ספור, ולא המורה ולא התלמיד, ולו יהיו המנוסים ביותר בשיטה, יכולים לצפות אותם מראש.

כל זה נכון ויפה כאשר התנאי ההכרחי והבל יעבור הוא, ש 'האני' של כל אחד ואחד מאתנו, מסוגל להתיר לעצמו, באמת ובתמים, לחפש את רוח החופש ולשהות שם.

 

אל המצב הזה, המתרחש בזמן ובחלל, אבל גם בתודעה, היינו בבלתי נראה, המצב ש 'האני מתיר לעצמו לחפש את רוח החופש ולשהות שם', יש המגיעים לאט, ויש המגיעים לאט יותר, אבל תמיד 'האני' צריך לאפשר לעצמו, כל פעם מחדש את ההתנסות כי," 'הכל זורם', ו 'אין אדם נכנס פעמיים לאותו נהר, כי אין זה אותו נהר ואין זה אותו אדם.'"

                                                                                    (הריקלייטוס)

 

פאולה גרבורג - שתי תגליות ועמדה אחת ברורה

כאשר פאולה גרבורג חלתה, והחליטה לא להיכנע למחלתה, בעצם היא החליטה לקחת את האחריות לרפא את עצמה. לא היתה זו החלטה יש מאין, הגוף אותת לה איתותים והיא החליטה להקשיב להם, ולנסותם.

 ואז היא גילתה ש:

1. השרירים הטבעתיים בגוף האדם קשורים אחד לשני.

2. הגוף יודע יותר טוב, מכל גורם חיצוני, מה נחוץ לו.

בעוד שהתגלית הראשונה פרושה הלכה למעשה, שעל ידי עבודה עם שרירים טבעתיים תקינים אפשר לרפא מצב לא תקין, שלאו דווקא קשור לשרירים הטבעתיים, כמו למשל בעיות גב, (או מתח נפשי, חוסר אנרגיה, כאבים, צניחות וכו וכו ) התגלית השניה מחייבת הסבר רחב יותר. 

פאולה היתה רקדנית צעירה, שקיוותה לקרירה בעולם הריקוד, והנה רגליה סרבו לרקוד. היתה זו מכה אנושה לאגו שלה, לא פחות מאשר הכאב הפיזי והמצוקה הנפשית. במצב שכזה, קשה מאד לצאת להרפתקה, שבה האדם שבמצוקה מחליט, לקחת אחריות על עצמו כשהמטרה היא להבריא. ועוד יותר קשה, כמעט בלתי מובן, להגיע לתובנה, שאף רופא, או מטפל, לא יפתור את הבעיה, כי הגוף הוא הוא היודע לרפא את עצמו, דווקא אותו גוף בוגדני, ולא גורם חיצוני "היודע הכל," רופא, מטפל וכדומה.

אתן דוגמא מבעית פריצת דיסק בגב תחתון.

מבלי לדון האם במצב כזה הטוב ביותר לשכב ולא לזוז, כפי שעדיין נהוג ברפואה הקונבנציונאלית, או הקיצוניות השניה - ניתוח, כולם מסכימים שאסור להעמיק את הקמור בגב, המצב האידיאלי הוא לבטלו, הגב התחתון חייב להיות כמה שיותר שטוח. אל המצב הזה אפשר להגיע בקלות בצורה טכנית, למשל, אם שוכבים על הגב ומביאים את הברכיים אל כיוון המצח, התוצאה היא שהגב התחתון נדחף אל הרצפה וצורתו שטוחה. אפשר גם לשכב עם ברכיים מורמות, ונשענות על מושב כסא, ושהקצה של הגב התחתון ישען על כרית קשה, כך שבגב התחתון תיווצר קשת.

שני הדברים האמורים למעלה נכונים. אבל מהתנסות בטפול בבעיות גב, קורה לא פעם, שברגע שהתלמיד נותן לגוף לעבוד חופשי, ללא התערבות ה"אני", הגוף הולך כנגד הגיון ההשטחה או הקשת, ומעמיק את הקמור שבגב.  

דוגמא נוספת היא בעיית הסחרחורת. אצל רבים הסובלים מכך, לא פעם בזמן תרגול השיטה ב"חופשי" נוצרת הטלטלות חזקה של הראש, תנועה שעד זמן מועט בלבד ברפואה הקונבנציונאלית היתה מחוץ לתחום, ועכשיו היא מקובלת.

אם מותר לי לנחש, ועל פי ניסיון אישי, אני מניחה שבראשה של פאולה הדהד ספק, לא פעם ולא פעמיים, ואולי עד יום מותה, שאם התגלית 'שהגוף יודע יותר טוב מאתנו מה נחוץ לו' איך זה שאנחנו מתחלים? מלשון מחלה כמובן.

התשובה היא שפאולה גרבורג ז"ל, היתה אישה בעלת אמונה אמיתית ברוח האדם, ולא פחות מזה בעלת אמונה ברוח החופש, ובצורך של כל אדם ואדם להגיע אליו בכדי להרגיש שלם, היינו מתוקן, היינו בריא.

כדאי לדייק ולומר שפאולה עצמה, בגלל סיבות אלו ואחרות, לא תמיד ניסתה בעבודתה כמורה, כמטפלת ומרפאה, להגיע לחופשי, אבל אין ספק שהיא האמינה בו באמונה שלמה.

 

תרגיל החופשי

יולי מגנט היא המורה שלקחה את החופשי הכי רחוק שרק אפשר, הן בשיטת פאולה, ואף בהשוואה לשיטות אחרות המתיימרות לתת לגוף לעשות חופשי, למשל בשיטת "התנועה האותנטית".

אצל יולי מגנט, אני יכולה להגיד בברור שהטריטוריה והמפה שווים.    

נשאלת השאלה: מה מקומו של מורה, אם התרגיל הוא, לשים ידיים על העיניים?

והתשובה: תפקידו העיקרי לעורר בתלמיד את הצורך החנוק שבו, לקחת את האחריות על עצמו, אחריות על הגוף, הנפש והרוח, לדעת להקשיב, ולא לפחד מהחופשי, במובן של המקום בו אנחנו מתחברים לרוח גדולה מאתנו רוח האדם.

אז איך זה קשור לשיטת השרירים הטבעתיים?

אפשר לראות את הקשר בשתי דרגות

1. הקשר הוא רעיוני בלבד, ברגע שאנחנו מפענחים את 'לתת לגוף לעשות מה שהוא רוצה', כזכות להגיע אל רוח האדם.

2. בכדי להביא את עצמנו אל המקום המרפא, החופשי ברוח האדם, צריך לעורר את הגוף על ידי תרגילים פשוטים שכל אחד ואחד מילד ועד זקן יכולים לעשות.

 

האירוע המחולל

קשה מאד להבין את היושר, האומץ והצניעות האינטלקטואלית שהיו לפאולה גרבורג באותם רגעים דרמטיים, בהם נסחה לעצמה את התובנה ש 'הגוף שלנו יודע יותר טוב מכל גורם חיצוני מה דרוש לו'. אלא אם היא האמינה בזכותו של אדם, כל אדם, לחפש את דרכו הוא להגיע בגופו נפשו ורוחו אל הזירה המנטלית של רוח האדם.  

מורי השיטה אף הם צריכים מידה לא קטנה של יושר, צניעות ואומץ אינטלקטואלי, לעבוד עם ה'אחר' מתוך עמדה ש 'הגוף (על פי רוב של אדם במצוקה) יודע יותר טוב מכל גורם חיצוני, (היינו, לא אתה המורה, היודע כל,) מה נחוץ לו.

והערת אגב, או שלא דרך אגב, המורה 'היודע הכל', איננה אך ורק הבעיה של המורה, אלא לא פחות מכך של התלמיד. רובנו לא קופצים על אופציית לקיחת אחריות, אלא שמחים להעביר את הסמכות הזאת לאחר, שכביכול הוא 'יודע הכל.'

קשה לי לחשוב על דוגמא דומה מתחום הרפואה הלא קונבנציונאלית הפועלת בגישה הזאת, בוודאי לא ברפואה הקונבנציונאלית, או מתחום הטפול הפסיכולוגי, ולצערי הרב בתחום החינוך והלימוד שבזרמים המרכזיים, הכיוון הזה הוא מינורי.

אחטא לאמת אם אומר שרב מורי השיטה עובדים במטרה, שבכל שעור ושעור הם יגיעו אל אזור החופשי. נהפוך הוא. רוב מורי השיטה עובדים בצורה ממוקדת, היינו הם משתמשים בתרגילים מסוימים, בכדי לפתור בעיה מסוימת.

אין זה אומר שהם אינם מודעים לכוחו של התרגיל "ידיים על העיניים" ולא עובדים אתו, כמו שאין זה אומר שאותם מורים, שכן מחפשים להגיע שעור אחרי שעור אל החופשי, לא עובדים עם תרגילים נוספים מלבד התרגיל "ידיים על העיניים."

 

לסכום:  מפגש של כבוד הדדי מוחלט

בבסיס שיטת פאולה מתרגלים את האזורים שסביב פתחי הגוף - בכיווץ, שחרור ופתיחה - וכמו כן בכפות הידיים וכפות הרגליים. בשיטה כ  20 תרגילי יסוד, מהם אפשר לגזור אין סוף וריאציות,  בזמן, בחלל ובעוצמה, התלויות בעקר באדם המתרגל. במילים אחרות הגוף ממציא אין סוף וריאציות של תרגילים.

התרגיל "ידיים על העיניים" נחשב על ידי פאולה ז"ל, ויתר מורי השיטה, לתרגיל המרכזי בשיטה וכאופטימאלי מבחינה רפואית. העמדה של מורי השיטה, ש "הגוף יודע יותר טוב מכל גורם מבחוץ מה טוב לו," מזערת אצל המורה\המטפל\המרפא, את אפשרות המניפולציה על התלמיד\ החולה\ המטופל, ומעניקה למפגש רוח של כבוד הדדי מוחלט.

 

פרטים נוספים

בשיטה עובדים בכל רחבי הארץ כ 130 מורים פעילים. הם בגלאים 25-70, ובאים מתחומים מגוונים: מטפלים, ספורטאים, בעלי הסמכה בשיטות אחרות, אמנים, ואנשים צעירים.  

חלק מהמורים קשורים לרפואה המשלימה ועובדים בתחנות שלה.

על השיטה נעשו מחקרים מעטים בלבד, ולמרות זאת, רופאים, אחיות, פסיכולוגים, מורים למשחק ופתוח קול, ספורטאים, ומטפלים מתחומים אחרים, מכירים אותה ונעזרים בה ובמוריה.