הגיל השלישי (אפילו קודם….)

בריחה לא מתוכננת

בורח לך? זאת לא חייבת להיות גזירה משמיים. מגוון טיפולים שמציעה הרפואה האורוגניקולוגית והרפואה המשלימה – החל מפיזיותרפיה, תרגילים לחיזוק שרירי רצפת האגן בשיטת פאולה ועד פעולות כירורגיות-ניתוחיות, עוזרים לשיפור איכות חיי המטופלים בצורה משמעותית.

ד”ר נמרוד גולדשמיד
ראומה הרפז

הגענו לגיל בו אנו שואלים את עצמנו שאלות שלא שאלנו בעבר: הזמינו אותנו לטיול בחיק הטבע, האם יהיו שם שירותים?  בטיול מאורגן לחו”ל, האם יהיו מספיק עצירות בדרך? וחוג ריקודי עם? האם לצאת להליכה בפארק? האם לצאת לקניות? פתאום פעולות שגרתיות שתמיד עשינו בלי לחשוב, הופכות למשימה מורכבת שיש להיערך לקראתה. על כמה פעילויות ואירועים ויתרתם לאחרונה כי פחדתם שלא תצליחו להתאפק? ממתי הפכו השירותים לחבריכם הטובים ביותר?

אין ספק, זה מביך ולא נעים, ויש לא מעט אנשים ובעיקר נשים, הסובלים מאיבוד שתן לסוגיו. התופעה גורמת לבושה ומבוכה, פגיעה באיכות החיים, איבוד עצמאות ותלות שגדלים עם השנים, הפרעות בקיום יחסי אישות ולא מעט אי נוחות, וכל אלה מחייבים התייחסות. דליפת שתן וצניחת רצפת האגן הינן בעיות שכיחות ועל ידי אבחון נכון ומתן טיפול בהתאם, איכות חיי המטופלים יכולה להשתפר בצורה דרמטית. אורוגניקולוגיה (תחום רפואי העוסק ברצפת האגן) וניתוחי רצפת אגן הינו נושא שקיבל תנופה בשנים האחרונות, והיום מציעה הרפואה האורוגניקולוגית (גם במרפאות לאומית) מגוון טיפולים ופתרונות המותאמים באופן אישי לכל מטופל.
במסגרת הרפואה המשלימה, הטיפול בשיטת פאולה צבר ניסיון רב בתחום שיקום רצפת האגן והוא מבוסס על הפעלת השרירים הטבעתיים בצורה ייחודית, תוך חיזוק התיאום בין השרירים שבתחתית האגן לשרירים טבעתיים אחרים בגוף.

המגפה השקטה
בדרך כלל מייחסים את תופעת איבוד השתן לנשים מבוגרות, בגיל השלישי, אך מסתבר שהיא יכולה להתחיל הרבה קודם לכן, כבר בגיל 40, אז יש בדרך כלל עלייה חדה בהיקף התופעה, ולעלות עם השנים. בגיל 40, יסבלו 10% מהנשים מאיבוד שתן לסוגיו ואילו בגיל 70, יסבלו  מכך כ- 33% מהנשים. מבין הנשים המתלוננות על איבוד שתן – 43% מהן סובלות מאיבוד שתן במאמץ; 21% סובלות משלפוחית רגיזה ו-35% סובלות משתי התופעות גם יחד.
אם אתן סובלות מהתופעה, דעו שאינכן לבד. המצב של איבוד שתן הוא מאוד נפוץ וקורה אצל 10-20% מהנשים מתחת לגיל 65 ועד 56% מהנשים מעל גיל 65. יש לציין כי התופעה פוגעת גם בגברים אך בשכיחות נמוכה יותר.
לתופעה של איבוד שתן יש סיבות קבועות ומשתנות. הסיבות המשתנות כוללות דלקת בדרכי השתן, חוסר אסטרוגן (שאופייני לגיל המעבר), השפעת תרופות שונות, מצבים פסיכולוגיים והגבלה בתנועה במקרה של ריתוק למיטה, הגורמת כמובן לחוסר אפשרות לשלוט על הסוגרים. הסיבות הקבועות כוללות איבוד שתן במאמץ, דחיפות ותכיפות במתן שתן, נצור (פיסטולה, חיבור לא תקין בין שני איברים פנימיים. במקרה הזה, מעין פתח הנוצר בין הנרתיק לשלפוחית השתן, בדרך כלל כתוצאה מלידה טראומטית), ומומים מולדים.

על מנת לטפל בבעיה, צריך קודם כל לדבר עליה. מסיבות שונות, בעיקר חברתיות, נושא איבוד השתן נחשב לטאבו ונשים רבות אינן מתלוננות ואף מהססות או נמנעות לחלוטין מלגשת לרופא מטפל. הן חשות בושה ומבוכה ובעיקר, אינן מודעות לעובדה שאפשר לטפל ולפתור את הבעיה הרפואית, ששכיחותה עולה. הנזק לסובלים מאיבוד שתן אינו רק חברתי אלא גם פסיכולוגי-אישי: חוסר היכולת לשלוט על הסוגרים גורם לאיבוד הפרטיות והכבוד העצמי, הגבלת הניידות וריתוק לבית ותחושה של חוסר אונים ובידוד חברתי בשל הלכלוך והריח הרע של השתן. ההתנהלות הזו יכולה לגרום לתחושת רגרסיה לתקופת הינקות, חרדה ודימוי עצמי נמוך.

לא כדאי לצחוק?

הבעיות ברצפת האגן נובעות מחולשה וקרעים של הרקמות התומכות באיברי האגן, הנגרמים ממספר סיבות: מספר הלידות בעבר, שימוש במניפולציות בעת הלידה (לידת ואקום, מלקחיים), השמנת יתר, ניתוחים קודמים באזור האגן, בעיות נוירולוגיות, זיהומים, תרופות, קפאין, עישון ואף גידולים בשלפוחית השתן, לא עלינו.
הבעיה המרכזית המתעוררת עקב רפיון רצפת האגן היא אי-שליטה על הסוגרים, הכוללת כאמור איבוד שתן במאמץ, ותכיפות ודחיפות במתן שתן עם קימה לשירותים מספר פעמים בלילה, כתוצאה משלפוחית רגיזה. בעיה נוספת היא צניחת איברי האגן – דפנות הנרתיק והרחם, הגורמת לתחושה של גוש בין שפתי הפות ויוצרת אי נוחות רבה. הגוש מפריע לקיום יחסי אישות והחיכוך שלו יוצר הפרשות דמיות, מה שפוגע בתפקוד היומיומי ואף יוצר קושי בעת מתן שתן.
התופעות של איבוד שתן במאמץ ודחיפות ותכיפות במתן שתן מתקיימות בדרך כלל תקופה ארוכה, לעתים במשך שנים. הדחיפות במתן שתן מתבטאת ברצון חזק, פתאומי, למתן שתן, תחושה ש’אי אפשר להתאפק’. התכיפות מוגדרת כאשר הולכים לשירותים מעל 8 פעמים במשך 24 שעות (ממוצע של 10-15 פעמים ביממה) עם קימה מספר פעמים בלילה לשירותים. תופעת התכיפות והדחיפות פוגעת באופן ממשי באיכות החיים ואף גורמת לעייפות רבה במשך היום, בשל ההכרח להתעורר בלילה.
איבוד שתן במאמץ מתרחש תוך כדי פעילות גופנית כמו הליכה, שיעול, עיטוש, צחוק או אפילו כשאת, הסבתא, מרימה את נכדך על הידיים ומיד לאחר מכן צריכה למהר לשירותים ולהחליף את הפד הסופג. יש לציין כי בנוסף לאי שליטה על מתן שתן, יש גם תופעה של איבוד צואה במאמץ או אף בצורה ספונטנית.
אם אתם נכללים בין אלה שהולכים לשירותים מספר פעמים רב במשך היום וקמים לשירותים מעל פעם או פעמיים בלילה, או שהשתן בורח לכם כשאתם צוחקים או משתעלים – אל תחכו. גשו לבירור אצל הרופא.

אבחנה מדויקת ומגוון פתרונות

הרופאים המטפלים בבעיות ברצפת האגן נקראים אורוגניקולוגים – מומחים במיילדות וגניקולוגיה שעברו השתלמות בנושא אורוגניקולוגיה, תת-התמחות שעוסקת בפתולוגיה וכירורגיה משקמת של רצפת האגן.
ההערכה הקלינית הראשונית כוללת בדיקה גופנית ובדיקת על-שמע. בהמשך ייערכו בדיקות עזר: שתן לתרבית וכללית (לשלילת דלקת בדרכי השתן), שתן לציטולוגיה (לגילוי תאים סרטניים) ועל המטופל יהיה לרשום יומן הטלת שתן.
במקרים מסוימים, נעזר האורוגניקולוג במכשיר האורודינמיקה (מכשיר המודד לחצים בשלפוחית השתן וברקטום), לפיו הוא יכול להגיע לאבחנה מדויקת ולקבוע את הטיפול הנכון. אין מה לחשוש מהבדיקה! היא אורכת כעשר דקות בלבד ובמהלכה מוחדר קטטר זעיר לכיס השתן ללא כאב.
כאשר האבחנה היא בעיה של שלפוחית רגיזה – הטיפול הניתן הוא תרופתי בשילוב אימון מחדש של השלפוחית. כאשר האבחנה היא איבוד שתן במאמץ, מבררים קודם מהי דרגת החומרה שלה. הטיפול יכול להיות שמרני: פיזיותרפיה של רצפת האגן (יעיל במקרים קלים- בינוניים) ולהתקדם לטיפול תרופתי, הזרקות לפתח השופכה ואף ניתוח. בעבר, נעשו הניתוחים לטיפול בבעיית איבוד שתן במאמץ על ידי פתיחת בטן ואילו היום הם נעשים בגישה נרתיקית בלבד. מדובר בניתוח חדשני הנקרא  טי.וי.טי
TVT) –( Tension-free Vaginal Tape, שכולל השתלת סרט סינתטי דק קבוע מתחת לשופכה בתוך הרקמה הטבעתית. נוכחות הסרט בגוף אינה מורגשת ותפקידו לתמוך ולסגור את השופכה בפני דליפת שתן בזמן מאמץ. הניתוח נעשה בהרדמה מקומית או אפידורלית ונמשך כ-20 דקות. שיעורי ההצלחה שלו עומדים היום על כ-87% לחמש שנים.

שיטת פאולה
אחת משיטות הטיפול ברפואה המשלימה, המסייעת בטיפול בבעיות ברצפת האגן ובבעיות נוספות האופייניות לגיל השלישי, היא שיטת פאולה – התעמלות של השרירים הטבעתיים.
שיטת פאולה (ע”ש ממציאת השיטה, פאולה גרבורג) היא שיטה ייחודית המבוססת על היכולת הטבעית של הגוף לרפא את עצמו. לפי פאולה גרבורג, השרירים הטבעתיים השונים פועלים כמערכת אחת הקשורה ביחסי גומלין לכול מערכות הגוף. שיטתה משתמשת בעיקרון זה לשכלול היכולת הגופנית, שיפור איכות החיים וריפוי.
בתרגול השיטה מופעלים השרירים הטבעתיים, הנמצאים סביב פתחים שונים בגופנו, אשר פועלים על פי התנועה הבסיסית של החיים: תנועת פעימה של כיווץ- שחרור, פתיחה- סגירה. השיטה פועלת לחיזוק התיאום בין השרירים שבתחתית האגן ושרירים טבעתיים אחרים בגוף, כאשר השרירים הטבעתיים – שבעת הפתחים שבפנים והסוגרים של האגן, מגיבים ומפעילים זה את זה. פעולת שריר אחד יכולה להשפיע על פעולת שריר אחר, מרוחק ממנו, וכך תרגול מתאים של שרירים תקינים יכול לשפר ולחזק את פעולתם של שרירים חלשים.
באמצעות שיטת פאולה ניתן לטפל בצורה יעילה והוליסטית לא רק בחיזוק שרירי רצפת האגן אלא בכל הבעיות הנלוות למצב זה ולגיל המבוגר. דרך הוליסטית זו מביאה גם להרגעה, לשיפור בחיי המין, לאנרגטיות, לחיזוק המערכת החיסונית של הגוף, שיפור בתנועתיות של שרירי השלד ובמפרקים, היציבה והיכולת לעזרה עצמית.
הטיפול בשיטת פאולה מתבצע כשיעור פרטי ובאמצעות מגוון תרגילים, אותם אפשר לבצע בישיבה על כיסא, בשכיבה, בעמידה ובהליכה תוך כדי הפעילות היומיומית. העוצמה והקצב של התרגילים משתנים מאדם לאדם בהתאם לצרכיו.

לפרטים נוספים על הטיפול האורוגניקולוגי והמרפאות האורוגניקולוגיות בלאומית, פנו למוקד שירות הלקוחות , טלפון: 507-507-700-1 או *לאומית מכל טלפון נייד.

ד”ר גולדשמיד הוא מומחה במיילדות, גניקולוגיה ואורוגניקולוגיה בלאומית.
ראומה הרפז היא מטפלת בשיטת פאולה בלאומית.