נעמי שמר, תצלומים: איתן הלל
נעמי שמר היא חסידה מוצהרת של גיבורת הכתבה, ובעלה של שמר אף ערך את ספרה. ההתלהבות של בני הזוג נתמכת בשורה מרשימה של רופאים הגומרים את ההלל על פאולה ושיטתה. נא להכיר שרירי הטבעת שבגופנו.
פתיחה ציורית: ברחוב פינסקר, לא הרחק מהעוגות של לאון והתקליטים של אביטל, בבית קטן בחצר, גרה קוסמת. זו פתיחה יאה לאגדות, אבל פאולה גרבורג, המורה שלי להתעמלות, מנערת מעליה נמרצות כל מה שכרוך בקסמים ובסיפורי מעשיות. היא חותרת לדו- קיום בשלום עם הרפואה הקונבנציונאלית, מכל מטופל שלה היא דורשת קודם כל הפניה בכתב מרופא, וחלומה הגדול הוא- בגיל שמונים, אם לא אכפת לכם- שמישהו יחקור ויסביר באורח מדעי מה שהיא גילתה אינטואיטיבית לפני 45 שנה.
מה שגילתה פאולה גרבורג אפשר בעצם לנסח בשני משפטים קצרים: היא גילתה שיש קשרי גומלין בין הספיקטרים השונים בגופנו, שהם יכולים להשפיע זה על זה, ושיש לכך ערך משכלל ומרפא לגבינו. ספינקטרים , לאלה שאינם יודעים, הם שרירי הטבעת בגופנו, והם מצויים בכ פתח שהוא, החל בעיניים וכלה באברי המין, כולל כמובן מערכת הנשימה, כלי הדם, מערכת העיכול והלב.
הקליקו להגדלה
פאולה גרבורג מבקשת הסבר מדעי לגילוי האינטואיטיבי שלה מלפני 45 שנה
הנה סיפורה של איה גולדהמר, מורה מוסמכת לשיטת פאולה גרבורג: "הכרתי את פאולה לפני 15 שנה. אימי, ליזה שטיינברג, כתבה ספר על אחיה חיים ארלוזורוב ז"ל, והבאיאה את כתב היד אל הגראפולוג ד"ר נפתלי, שביקש מתוך סקרנות לראות כתבי יד של כל המשפחה. על סמך כתב-ידי, ואחרי שנפגשנו, יעץ לי דר נפתלי לפנות לפאולה גרבורג, ואכן באותה עת סבלתי מכאב כרוני בכתפיים, שליוה אותי יומם ולילה, עשרות שנים, מגיל 17.
עד אז ניסיתי אלכסנדר ושיטות אחות, לשווא. פגשתי את פאולה והתחלתי להתעמל בשיטתה (השעור הוא אישי תמיד), ואחרי חודש הוטב לי. המשכתי להתעמל, ועם השנים נעשיתי מורה מוסמכת לשיטת פאולה. אחרי חמישה חודשים, כשהשתחררתי מצרתי וחשתי כמי שהוציא עז מהבית, נסעתי עם בעלי לאמריקה, שם המשכתי לתרגל בעצמי. מצבי השתפר בהתמדה. פצעי בגרות שסבלתי מהם עד גיל 36 (ואחרי שלוש לידות!) נעלמו כלא היו. הנשימה והשחייה השתפרו ללא הכר.כמו כן נעזרתי בשיטת פאולה בנגינה בחלילית. אני מנגנת מילדותי חלילית ואבוב, ופיתחתי סוג מיוחד של פיה שהניח את דעתה של פאולה, משום שאינו כרוך בעיוות השפתיים פנימה ובקלקול היציבה.
כשחזרתי ארצה הוסמכתי כאסיסטנטית של פאולה, ועד היום עזרתי למטופלים שלי להתגבר על כאבי ראש, בעיות אורטופדיות, אי שליטה בצרכים אצל ילדים וזקנים, אימפוטנציה, אסטמה ועוד. ככל שהזמן עובר אני תופסת יותר ויותר את הגלובאליות של השיטה, ומפליא אותי לגלות עד כמה רוב הבריאים הם בעצם אנשי מכאובות וידועי חולי. דוגמא מעלם החי: כשרואים כלב שפרוותו אינה מבריקה, נשימתו שטחית, זנבו שמוט רגליו כושלות כל ילד יאמר- מה יש לכלב הזה, הוא חולה! אבל באנשים למרות שרובם רחוקים מאוד מן האופטימום, אין אנו מקשרים אוטומאטית את המראה עם הבריאות. בשיטת פאולה גרבורג המערכות השונות בגוף עוזרות זו לזו לשוב אל האופטימום. כל העניין מרתק אותי להפליא, ומכל מטופל אני לומדת דבר מה חדש.
בעלה של איה הוא פרופסור יוחנן גולדהמר, מנהל המחלקה הנוירולוגית בתל השומר. הוא מוסיף; "אחד היתרונות של השיטה בעיני הוא אי התלות במטפל. לאחר שילמד את הטכניקה, המטופל יידע לעזור לעצמו על ידי תירגול עצמי בבית. והשיטה עוזרת לא רק בתחומים ספינקטריים מובהקים, כמ צניחת רחם, הרטבה וכו', אלא גם בתחום שלי, התחום הנוירולוגי. ראיתי הקלה בכאבי ראש, כאבי גב, כאבי צוואר, כל הכרוך בעמוד השדרה. ואולי החשוב מכל, מה שנקרא כאבים מפוזרים מכף רגל ועד ראש, שבדרך כלל נשלחים מרופא לרופא, וכאן נמצא להם תיקון."
ד"ר עמית ירוסלבסקי היא רופאת ילדים שהתמחתה בתחום זה ב "הדסה", וכרגע מתמחה בפסיכיאטריה של ילדים. היא גילתה את שיטת פאולה גרבורג לפני שנתיים וחצי. "באתי כאדם בריא וכרופאה סקרנית, והשינוי היה קודם כל בי עצמי. אני כזאת קטנטונת, וחייתי תמיד על עקבים. אפילו תורנויות בבית החולים עשיתי על עקבים. פאולה הורידה אותי קודם כל מן העקבים, יציבתי השתפרה, הליכתי השתנתה, וכאילו גבהתי. אבל הרבה מעבר לזה, הפגישה עם פאולה היתה פגישה גורלית בחיי. אני מוצאת ששיטת פאולה עולה במובנים מסוימים על הפיסיותראפיה המקובלת. יש בה קיצור דרך משמעותי, חיסכון רב בזמן, ואפשרות לתרגל עם הילדים בדרך משחקית. החופש, העצמאות ו "רצון הגוף" המאפינים את ההתעמלות הספינקטרית חשובים במיוחד לילדים. גם בפסיכיאטריה וגם ברפואת –ילדים אני חסידה גדולה של תיקון עצמי, עם מינימום התערבות מבחוץ, ובנקודה זו השיטה ממש הושיעה אותי. "התגלות של ממש היתה לי כשהבחנתי שתוך כדי התעמלות אני חוזרת לתנוחות הבסיסיות של היילוד. אחרי הרבה התבוננות ובדיקה עצמית הגעתי להיפותזה האומרת שיכולת התיקון העצמי, הגלויה לעין ביילוד, משתבשת במהלך ההתבגרות. בשיטת פאולה גרבורג אתה יכול להחזיר לך חלק מן היכולת האבודה הזאת, ובכך קסמה".
רופא ילדים אחר, ד"ר בני מורג מבית חולים "וולפסון", מספר לי על ניסיון טיפולי מיוחד, שאותו תיעד: "לפני שנים אחדות, בחסותו וביזמתו של פרופסור גוטליב מאוניברסיטת תל אביב, עקבנו אחר עבודתה של פאולה גרבורג עם ילדים בעלי תסמונת דאון. פאולה, בעזרת קבוצת אסיסטנטיות, טיפלה בקבוצת ילדים כאלה במעון פרטי. עקבנו אחר ההתפתחות המוטורית של המטופלים, והשווינו אותם עם קבוצת- ביקורת שלא קיבלה טיפול. מצאנו שללא כל ספק הילדים הקדימו בהרבה את לוח הזמנים הצפוי של התפתחותם המוטורית".
ד"ר חמדה תפארת, רופאה גניקולוגית בבית חולים "קפלן", הכניסה את שיטת פאולה גרבורג אל חדרי הלידה שם, ומצאה שיולדות רבות זוכות ללידה ללא כאב, ושזמן הצירים מתקצר להפליא. ד"ר תפארת ניסתה את ההתעמלות הספינקטרית גם במניעת לידה מוקדמת, וגם שם התוצאות יפות.
מורה נוספת לשיטת- פאולה היא יולי מגנט. היא שמעה על השיטה לפני עשר שנים ובאה לראות במה מדובר. גם יולי מדברת על "התגלות", מלה המופיעה שוב ושוב בפני בני שיחי: "קודם כל הוקסמתי מן הדמות עצמה (פאולה היתה אז בת שבעים), מן האסתטיות, החיוניות, הנעורים. ואחר כך – משיטת העבודה: אתה שוכב על מזרון דק המונח על משטח ישר וקשיח. ניתנת לך "עמדת-מוצא" פשוטה ביותר- תנוחת יד, תנועת עיניים וכו'- ומכאן ואילך הגוף מפליג לטיול עצמאי, אסוציאטיבי. בניגוד להתעמלות ההישגית כאן אין 'יותר חזק יותר גבוה', אין בכלל 'יותר', כי זו זרימה אישית של תנועות, המתפתחות מאליה, מתוך עצמה, לא מתוך חיקוי. אולי זה דומה לאלתור של ג'אז, בניגוד לנגינה מתווים. נדהמתי מן האפשרות להגיע להרמוניה כזאת בעבודת הגוף, וללמידה כזאת של חופש".
פאולה גרבורג עלתה ארצה מברלין כשהיתה בת 29. עד אז השתלמה שם בריקוד, אקרובטיקה וזמרה. בשנת 1963 הצטרפה לאחיה בקיבוץ בית- אלפא, אולם קליטתה לא עלתה יפה: הי לקתה בקדחת כרונית, ואז עברה לתל- אביב. היא נישאה ליוסף גרבורג, בן יפו, ולהם בן בת וארבעה נכדים. בגי 35, אחרי משבר חמור בבריאותה, גילתה את השיטה הספינקטרית שהשיבה אותה לאיתנה, ואת עיקריה סיכמה בספר "סוד השרירים הטבעתיים". מרדכי הורוביץ הוא האיש שערך את הספר הזה, והוא אומר: "אנחנו משופעים כיום בתורות- בריאות המתיימרות להורות לאדם המודרני את דרכו אל האושר. חלק ניכר מהן הגיע אלינו מן המזרח הרחוק. המטרה העיקרית של רוב השיטות הללו היא הרפיה.
לכאורה זו אכן התרופה למכתו העיקרית של האדם המודרני, למתח הנובע מקצב חיינו. ואולם יבואני הטכניקות הללו שוכחים דבר אחד; שמקצב החיים המודרני אין להשתחרר. מחר בבוקר נצטרך שוב לקום לעבודה ולצאת למלחמת הקיום, אשר בה נצבור מתחים חדשים. אם אנחנו עושים יוגה בערב וצוברים מתח בבוקר, הי אלו שתי תנות מעגליות מנוגדות, אחת עם כיוון השעון ושנייה כנגדו, בדומה לתוף של מכונת- כביסה. קשה לראות איך דבר כזה יכול הועיל לבריאותנו. בשיטת פאולה גרבורג לא מדובר בהרפיה. שיטה זו היא יצירה מערבית מובהקת, שבאה להגביר את כושרו של האדם להשתתף במערכות היצירה השונות, כשהוא פועל עם המודרנה ולא נגדה.שיטה זו יוצרת דריכות חיובית, ומלמדת אותנו להתאמץ בדיוק במידה הראויה, לא פחות ולא יותר מהדרוש, וללא התעייפות- יתר, שהיא- היא המתח". על דרכו בעריכת הספר אומר הורוביץ: "אני בוגר של המון ספרי HOW TO, שתמיד קראתי בלי לדעת לבסוף מה רוצים ממני, ואיך באמת לעשות מה, משום שתמיד המחבר לקח אותי FOR GRANTED, והניח מראש שאני בוודאי יודע משהו בעינין הנידון, שעה שבאמת לא היה לי כל מושג. בעריכת הספר של פאולה עמד לנגד עיני קורא שאין לו שום מושג מוקדם, וקיוויתי שנוכל להנחיל את השיטה 'בהתכתבות' למין קורא כזה".
"מן קורא כזה" היא הסופרת נתיבה בן- יהודה, שאמרה לי: "זה ספר שהציל אותי. סבלתי מכאבי ארתריטיס שנבעו מן הכתיבה המאומצת (כתיבה מיוסרת, אמר לי מישהו), ושבע שנים לא נגעתי בגיטארה שלי, מה שהיה בשבילי אבדה נוראה. בעקבות תכניות הרדיו של רחל חלפי על פאולה גרבורג רכשתי את הספר, התחלתי לתרגל בעצמי, ומעשי נסים- חזרתי אל הגיטארה, ואני שוב יכולה לנגן את השאקון של באך. אני מתרגלת לפי הספר כל בוקר עשר דקות, עם הזריחה (זה עוזר לי להתגבר על החדשות), ועוד כחצי שעה במשך היום, ואין יום שאני לא אומרת – תודה לך אלוהים ששלחת אלי את הספר הזה ואת האשה הזאת, פאולה גרבורג".
